נבואה המגשימה את עצמה אפשר לאתר כבר בספרות של יוון ושל הודו העתיקות, אבל את המונח עצמו הגדיר הסוציולוג רוברט מרטון בשנת 1948, בה ציפייה או חיזוי משפיעים על התנהגותהאדם וגורמים באופן עקיף להתממשותם. הפילוסוף קרל פופר קרא לתופעה "נבואת אלוהים". מרטון הוכיח כי חוקרים משפיעים באופן בלתי מודע על תוצאות המחקרים שלהם בהתאם לציפיות שלהם. במחקר יש הבחנה בין נבואה המגשימה את עצמה בעקבות ציפייה מדומה או מושתלת, לבין ציפיות מציאותיות המחזקות את עצמן (self maintaining expectations; SME).

לתופעה מגוון פנים, הידועה בהן היא "אפקט פיגמליון" (על שם פסל מהמיתולוגיה היוונית שהתאהב בפסל שהוא יצר) או "אפקט רוזנטל" (על שם החוקר). עוד תופעות הן אפקט ההילה (halo effect),אפקט הגולם ואפקט גלתיאה (Galatea effect).